בלוג

בבתי המשפט כיום מנסים ככל שניתן להימנע "מפרי הביאושים" של מוסד "הבן הממשיך", באמצעות חלוקה צודקת והוגנת יותר של הנחלה החקלאית (כולה או חלקה) בין כל הילדים, רק כאשר הדבר אפשרי במגבלות חוזה המשבצת או באמצעות מנגנון הפיצוי הקבוע בחוק הירושה סעיף 114א' 1965. מקרה מעניין במשפחה בעלת משק חקלאי באחד המושבים בדרום: הבן שהתקבל כחבר באגודה, טוען שהוא בן ממשיך ולפיכך משנפטר אביו (אלמן ללא בת זוג), טען שהוא בעל הזכויות. לחילופין טוען הבן, כי אם ביהמ"ש לא יכיר בו כבן ממשיך, אזי מן הראוי שהזכויות יעברו אליו בתור הבן היחיד המוכן והמסוגל לקיים את המשק. עוד טען הבן כי כי הוא פטור מלפצות את אחיו עבור הזכויות בנחלה. לאותו בן יש שני אחים נוספים, ואלה טוענים כי המסמכים לפיהם הבן הינו בן ממשיך נחתמו על מנת לאפשר לבן לבנות בית מגורים בנחלה, וכי לא היה בכוונת ההורים למנות את הבן, "לבן ממשיך" במובן שהוא יקבל את הזכויות בנחלה. הסוכנות היהודית מאשרת כי נעשה הליך ראשוני לצורך קביעת הבן כבן ממשיך אך ההליך לא הסתיים. עוד נקבע כי הסוכנות לא העבירה כל הודעה למנהל מקרקעי ישראל כמקובל בעניין מינוי בן ממשיך. מנהל מקרקעי ישראל (הרשות) הודיע כי לא נעשו כל רישומים בדבר התחייבות לבן ממשיך, וכי הזכויות רשומות על שם ההורים בלבד. ההורים הותירו צוואות הדדיות (הוראות זהות בשתי הצוואות) המצוות כי לאחר פטירתם, הנחלה תימכר והתמורה הכספית תחולק בין שלושת האחים בחלקים שווים. חוזה התיישבות של האגודה מלכתחילה היה חוזה משולש (מנהל - סוכנות - אגודה), ולאחר מכן חוזה דו צדדי (מנהל - אגודה). בחוזה המשולש יש הוראה ספציפית להעברת הזכויות לבן ממשיך שאושר ע"י הסוכנות, ואילו בחוזה הדו צדדי ההתייחסות לבן ממשיך הינה רק למי שאושר ע"י הסוכנות כבן ממשיך. החוזה המשולש היה בתוקף , קודם לחוזה הדו צדדי. התקנות בעניין העברת הזכויות לילד המסוגל לקיים את המשק מבחינה חקלאית קובעות: "לא הניח המנוח בן זוג, או הניח יותר מילד אחד תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מביניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק. באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק יחליט בכך בית המשפט" .כאשר קיימת צוואה – נקבע כי: "כל אחד מיחידי בני הזוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן זוגו האמורות לעיל , ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן זוגו. "על אף האמור לעיל ומבלי לפגוע באמור בזכויות ב"ז, אם ניתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה אישורים או התחייבויות בכתב של הסוכנות כלפי חבר אגודה, בדבר מסירת זכויות שימוש במשק שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש – תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו". אל מול קביעה זו, קבוע בחוק : סע' 114(א) לחוק הירושה - חובת פיצוי היורשים: "משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה הייתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העיזבון." תחילה ביהמ"ש קבע, כי הזכויות בנחלה אינן חלק מהעיזבון ולכן חוק הירושה איננו חל. לפיכך, לא ניתן לחייב את היורש בזכויות בנחלה לפצות את היורשים האחרים על פי האמור בסע' 114(א) בחוק הירושה. על ביהמ"ש היה להכריע על פי איזה סע' מהוראות חוזה התיישבות תועברנה הזכויות. לפיכך, ראשית היה על ביהמ"ש להכריע בשאלה האם הבן הינו בן ממשיך כפי שטען, כן או לא? שהרי אם הבן הינו בן ממשיך תועברנה הזכויות אליו. ביהמ"ש קבע בהמשך, כי הדרך להכריע בשאלה זו היא בחינתה בשני מעגלים: א. מעגל פנימי - מעגל היחסים בין בני המשפחה, בינם לבין עצמם. ב. מעגל חיצוני - מעגל היחסים בין בני המשפחה לרשויות השונות. כל מעגל נבחן בפני עצמו, וכן נבחנה ההשפעה ההדדית בין המעגלים, כאשר למעגל הפנימי משקל רב יותר מאשר למעגל החיצוני. במישור המעגל הפנימי קבע ביהמ"ש כי לא היה בכוונת ההורים למנות את אותו בן "כבן ממשיך" ,וכי הליך מינויו של אותו בן "לבן ממשיך" היה אך ורק לצורך צירוף מגרש לבניה בנחלה על מנת לאפשר לאותו בן לבנות על המגרש את ביתו. חיזוק לכך נמצא בהוראות הצוואה לפיהם אחר מות ההורים הנחלה תימכר והתמורה הכספית תחולק בין שלשות האחים בחלקים שווים. במישור המעגל החיצוני קבע ביהמ"ש כי אותו בן אושר ע"י הסוכנות כבן ממשיך וכי אי השלמת הליך רישומו ,הינה באחריות הסוכנות ולא באחריותו (עניין פרוצדוראלי). מאחר וכאמור משקלו של המעגל הפנימי משמעותי יותר, פסק ביהמ"ש כי הבן שטען שהוא הבן הממשיך, איננו בן ממשיך ולפיכך הזכויות לא תועברנה על פי הוראות ההתיישבות החקלאית . במצב דברים אלה, נשאלת השאלה האם היה על בית המשפט לאחר שפסק כי הזכויות לא תעבורנה לאותו בן, מאחר והוא איננו בן ממשיך ע"פ הוראות ההתיישבות, לבחון האם יש להעביר את הזכויות לאותו בן שטען כי הוא הבן היחידי שמסוגל לקיים את המשק , בהתאם לחוק הירושה? ביהמ"ש פסק כי כאשר המשק איננו פעיל מבחינה חקלאית, אין לפעול על פי הוראות ההתיישבות, מאחר ואין דרך להבטיח כי הבן הזוכה בזכויות יקיים את המשק מבחינה חקלאית. עוד פסק ביהמ"ש כי כאשר ניתן להעביר את הזכויות לפי הוראות הצוואה , יש להעדיף זאת על פני העברת הזכויות לבן היחידי שמסוגל לקיים את המשק מבחינה חקלאית , וזאת משום הפסיקה, ההיגיון, השכל הישר ובעיקר מהסיבה של כיבוד רצון המת. לפיכך פסק ביהמ"ש כי הזכויות יעברו על פי הוראות הצוואה. אלא שהוראות הצוואה קובעות כי הזכויות תימכרנה ותמורתן תחולק בין היורשים בחלקים שווים. ואילו הוראות חוזה ההתיישבות קובעות כי הזכויות תעבורנה לבן אחד בלבד . ביהמ"ש פסק כי ניתן להתגבר על אי ההתאמה בין הוראות הצוואה להוראות חוזה התיישבות באמצעות התחקות אחר אומד דעתה המשוער של הצוואה, וביצוע בקרוב של הצוואה. בסופו של יום פסק ביהמ"ש כי אותו בן שטען כי הינו בן ממשיך, יוכל לבחור באחת משלש חלופות: א. הזכויות יועברו אליו והוא יפצה את אחיו. ב. מכירת הזכויות וחלוקת התמורה בחלקים שווים בין האחים לאחר קיזוז שווי בית המגורים והמגרש עליו בנה את ביתו. ג. פיצול מגרש המגורים מהנחלה, ומכירת הזכויות וחלוקת התמורה בחלקים שווים בין האחים. המסקנה המתבקשת מפסק דין זה היא- כי גם כאשר הזכויות אינן חלק מהעיזבון, נדרשים ההורים לבחון היטב כיצד יצוו בצוואתם הוראות ברורות, אשר ככל שיורשיהם יימנעו מלקיימן, ייתכן וביהמ"ש הוא אשר יעשה כן , גם אם ביצוע מקורב ולא על פי הציווי המדויק. עורך הכתבה - מתמחה בדיני המושבים בארץ ויישוב סכסוכים במשפחות חקלאיות: משה אניג'ר עורך דין ומגשר רגר 22 "בית הנשיאים" באר שבע. טל משרד,: 08-3730337 פקס: 073-2035992 נייד:050-6231997 , מייל:MOSHEMALAW@GMAIL.COM

ידוע כי משאת נפשו של כל הורה היא לסייע לילדיו ככל הניתן במהלך חייו. העזרה מתבטאת בפן המנטאלי, הרגשי והכלכלי. להורים בעלי נחלות חקלאיות ישנו היבט נוסף – צירוף ילדיהם הראויים לנחלתם והקמת בית מגורים בה. כחלק מהסיוע, מרבית ההורים בעלי המשקים, מעוניינים לעיתים לאפשר לאחד מילדיהם להתגורר במשק, תוך הימנעות מקיפוח ילדיהם הנוספים ומסכסוך משפחתי בנוגע לירושה עתידית של "המשק החקלאי". זאת, כמובן, מבלי שמתקיים הסדר פורמאלי ברור בין ההורה לבין הבן המתגורר איתם במשק. מצב זה מביא לכך שאותם ילדים המתגוררים איתם במשק במשך שנים מתרגלים למקום. מה שמכונה בעגה המשפטית "עיקרון ההסתמכות", אשר במסגרתו בונים את ביתם ואת חייהם עם ההורים, כל זאת כאשר אין "הסדר משפטי" מוסכם, ראוי והולם. במצב מעורפל זה עלול אותו בן לדרוש את הזכויות אשר למעשה אינן מגיעות לו, כל זאת על חשבון אחיו, מבלי שהוריו או אחיו האחרים התכוונו לכך. אותו ילד "משריש" שורשים ולמעשה מעגן חזקה במשק החקלאי וזוכה ביתרון משפטי משמעותי ובלתי הוגן על יתר ילדי המשפחה לאחר פטירת ההורים. שכן לאחר פטירת שני ההורים, ובהנחה שההורים לא הסדירו את העניינים המשפטיים בעודם בחיים, אותו בן עלול לדרוש את "זכויותיו" בנוגע למגוריו במשק למשך כל חייו. יתר על כן הוא יכול אף לדרוש פיצוי בגין ויתור על "זכויותיו לכאורה במשק". העדר בהירות בהסדרים המשפחתיים, אל מול מגבלות החוק והתקנות, הם הגורמים המרכזיים לסכסוכים המתוארים ולא אחת אף לפירוקה של המסגרת המשפחתית. לפיכך חובה לעגן את זכויות הבן או הבת המבקשים להתגורר במשק ההורים, באמצעות חוזה מסודר, כזה שמקבל תוקף משפטי. הסכם משפחתי מסוג זה ראוי שיכלול גם את תנאי הרשות למגורים, תנאים לפקיעת הרשות, תשלום מיסים, שיפוץ ביתם הקיים של ההורים על-ידי מי, פינוי הבית ובעיקר במקרה של מכירת המשק ופירוק השותפות. כמו כן, יש להגדיר בבירור מה יקרה לזכויות המגורים לאחר פטירת שני ההורים. הסכם הרשות אמור להגדיר בצורה מפורשת את זכות המגורים של הילדים במשק כזכות מוגבלת בזמן, כזו שלא תהיה לה עדיפות כלשהיא לילד אחד על יתר אחיו ואחיותיו. המטרה העיקרית היא למנוע מצב שגם אותו ילד המתגורר במשק לא יפרש את עזרת ההורים שניתנה לו באופן מוטעה. כך ישתמש בעובדה שהוא כבר גר במשק "הלכה למעשה",ומגורים אלה מעניקים לו "זכות מעין קניינית שניתנה לו". בנוסף, שלא ישתמש בזכות זו "ככלי נשק" כנגד אחיו ואחיותיו.. עם זאת, קיימות לא מעט סוגיות משפטיות מורכבות אשר עלולות לטרפד את המהלך. ראשית, הבעייתיות "בחובת פיצוי" שחלה על הילד שזכה בנחלה, שכן פיצוי זה, עשוי לרוקן לחלוטין את עיקרון מסירת המשק ליורש שנקבע בחוזה החכירה, ואת יכולת המימוש האופרטיבית של האח הזכאי לקבלת המשק. בנוסף, גם במקרה של הסכמות, עולה הבעיה כשלאותו "זכאי", לא תהיה היכולת הכלכלית לפצות את יתר היורשים על בסיס השווי הריאלי של המשק. כי אז עצם החובה לפצות בשווי ריאלי ללא יכולת, תחייב את האח "הזוכה" בלית ברירה למכור את המשק ולחלק את התמורה ליורשים, ולעיתים מכירת המשק מתבצעת בשווי בלתי ראלי ביחס לערכו האמתי של המשק. לכן, הפתרון המוצע הוא עריכת הסכם שמונע סכסוכים, מתמקד ב"ליבת הבעיה המשפטית והמשפחתית", ממסד את מהות ותוכן ההסכמות ובעיקר ההבנות שבין ההורים לאותו ילד "הזוכה", בין ההורים לבין שאר הילדים, וכן בין הילד "הזוכה" לבין שאר אחיו. כמו כן, הסכם זה חייב לפרש באופן ברור וחד משמעי את ההסכמה האמורה והמיוחלת בעתיד, בעניין הזכויות המשפטיות במשק, מבלי שיאלצו, ככל שניתן, למכרו. נראה כי בדומה למצבים אחרים בחיים, גם ובעיקר עזרה לילדים צריכה להיעשות בצורה מסודרת ורצוי גם שתהיה ככל שניתן מוסכמת. קל וחומר כאשר מדובר בהענקת זכות מגורים בפרט וזכויות בנחלה השווה על פי רוב לסכומי עתק בכלל. כמובן ההסכם המוצע צריך להיעשות במסגרת החוק, ברגישות מרבית, תוך שימת דגש על שמירת זכויות ההורים בהווה, וזכויות יתר האחים והאחיות לאחר פטירת ההורים, למען הסר כל ספק ושמירת ההוגנות וההרמוניה בתא המשפחתי. עורך הכתבה - מתמחה בדיני המושבים בארץ ויישוב סכסוכים במשפחות חקלאיות: משה אניג'ר עורך דין ומגשר רגר 22 "בית הנשיאים" באר שבע. טל משרד,: 08-3730337 פקס: 073-2035992 נייד:050-6231997 , מייל:MOSHEMALAW@GMAIL.COM

העברת זכויות בנחלה ובמשקים חקלאיים, ובכללם גם נכסים כגון :בתים ודירות, לבן משפחה במתנה יכול להיות תהליך מורכב ביותר בפן הרגשי ובעיקר בפן הכלכלי. לעיתים נקלעות משפחות "למבוי סתום" היוצר פלונטר משפטי ומשפחתי בלתי פתיר. כיצד ניתן להימנע מהסתבכות משפטית ומשפחתית, והאם ניתן להחזיר את המצב לקדמותו גם כשהמצב נקלע למבוי סתום? עו"ד משה אניג'ר עושה סדר משפטי בכל הסוגיות המורכבות הללו. חוק המתנה , התשכ"ח – 1968, קובע : כי מתנה יכול שתהיה הענקת: מקרקעין, מטלטלין או זכויות ללא תמורה. על כן, העברת זכויות בנחלה חקלאית בעיקר בין בני משפחה, בין הורים לילדיהם תחשב כמתנה. אולם הסוגייה מורכבת הרבה יותר מכפי שזה נראה לכאורה, כאשר אחד הצדדים, בדרך כלל הצד הנותן, מעוניין לבטל את הענקת המתנה. בלא מעט מהמקרים, המתנה ניתנת בטרם נבחנו כל החלופות האפשריות , ומבלי שתובן לעומק המשמעות המשפטית מצד אחד וההשלכות על טיב יחסי המשפחה מצד שני. השלכות הנובעות מתוקף הענקת המתנה למי מבני המשפחה, ובאופן שזאת ניתנה. הבעיה מתעוררת בעיקר כאשר הורים מעניקים לילדיהם מתנה יקרת ערך כגון מקרקעין ונכסים אחרים ולאחר מכן מביעים חרטה ומבקשים לקבל את המתנה בחזרה או לבטל את ההתחייבות לתת מתנה וסיבות לכך רבות. בתי המשפט לענייני משפחה מוצפים מאוד בימים אלה בתביעות הדנות בתיקים בהם הורים תובעים לביטול מתנות, הליכים משפטיים שיכולים להמשך זמן רב מאוד. הענקת מתנה בפועל תחשב למשל הענקת דירה לבן במתנה, כאשר ההליך הסתיים ברישום זכויות הדירה שניתנה במתנה על שם הבן בטאבו. במצב דברים זה, הזכות ה"חוזית" הפכה בפועל לזכות "קניינית" הרשומה בטאבו, וביטולה יתאפשר במקרים חריגים ביותר. כגון:אם יוכח כי עילות הביטול הן אחת מאלה המופיעות בפרק ב' ב- "חוק החוזים" חלק כללי, התשל"ג 1973 כגון: הטעייה, עושק, כפייה ועוד.. "חוק המתנות" קובע שלושה מצבים אפשריים, שכאשר מתקיים אחד מהם לפחות, ניתן יהיה לתבוע את ביטולה של ההתחייבות להעניק מתנה כל עוד המתנה לא הוענקה בפועל ,כלומר מדובר במצב של "התחייבות חוזית" בלבד". מקרה ראשון, כאשר הוכח כי מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות מצד נותן המתנה. במקרה השני, החוק מאפשר במקרים קיצוניים הניתנים להוכחה כי החזרה מההתחייבות לתת מתנה נובעת מהתנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה כלפי נותן המתנה. ובמקרה השלישי, אם יוכח שמצבו הכלכלי של נותן המתנה, השתנה לרעה באופן משמעותי. בתביעה משפטית שהוגשה על ידי אם שהעניקה משק חקלאי במתנה, תבעה האם לבטל את הענקת המשק החקלאי לבנה ולהחזיר את המצב לקדמותו. זאת על רקע של "התנהגות מחפירה" מצד הבן כלפי אמו ,מאז הוענק לו המשק במתנה. במקרה זה, טרם הסתיים ההליך הרישומי, ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י). וכשהוכח כי הבן אכן התנהג בצורה מחפירה כלפי אמו, בית המשפט פסק כי הבן יפנה את המשק והליך העברת זכויותיו ברשות מקרקעי ישראל ייפסק ויבוטל לאלתר. עוד קבע בית המשפט כי בהתחשב בעובדה שהבן השקיע מהונו האישי בהליך זה, על האם לפצות את בנה בגין הכספים שהושקעו. במקרה זה מה שאפשר לבית המשפט לבטל את מתנת האם היא העובדה כי טרם הושלם הרישום על הזכויות בנחלה. חשוב לציין כי התוצאה יכולה הייתה להיות שונה לגמרי אם ההליך היה מסתיים ברישום מלא, למרות התנהגותו המחפירה של הבן. אם כן , כיצד כדאי ומומלץ לנהוג כאשר מעוניינים להעניק מתנה? ראשית, לא להירתע מעריכת חוזה מסודר ומפורט אצל עו"ד מומחה בתחום, גם כאשר מדובר בבני משפחה וגם כאשר מתקיימים קשרים מצוינים בקרב כל בני המשפחה. החוזה אמור להיות מפורט ומושתת על הנסיבות והמניעים של נותן המתנה, בנוסף, יש להתנות את קבלת המתנה בתנאים מסוימים שעליהם יתחייב מקבל המתנה. חשוב להתייחס בסעיף נפרד בחוזה זה הדן בזכויות של בן/בת הזוג של מקבל המתנה. לא פחות חשוב הוא להחתים את בן הזוג על סעיף זה במסמך נוסף כי תנאי זה מוכר לו, מקובל עליו וכי הוא מודע לעובדה שהוא מחויב לקיימו במצבים אפשריים שיוגדרו בחוזה. כמו למשל פרידה או גירושים (מקרים נפוצים במיוחד). כאשר מדובר בהענקת זכויות במשקים חקלאיים, על פי רוב, מקובל שההורה המעניק את הזכויות ממשיך לגור במשק עד סוף חייו. על כן יש לגבות גם את סעיף זה במחויבותו של הבן לסעוד את ההורה ולדאוג לכל צרכיו ומחסוריו עד יומו האחרון. קיימים תנאים רבים שניתן להוסיפם "בהסכמי מתנה" בכלל ובהסכם בדבר העברת זכויות במשקים חקלאיים בפרט. הדבר תלוי ב"עולם התוכן" של כל משפחה ומשפחה בכלל, ונסיבות הענקת המתנה בפרט. על כן עורך דין מומחה בתחום יודע לשאול את השאלות הנכונות מבלי לפסוח על כל תרחיש אפשרי ורלוונטי, ובכך להבטיח ככל שניתן את "בהירות התמונה המשפטית והמשפחתית" שתשמר גם "ביום שאחרי". היערכות נכונה מול עורך דין מומחה בתחום עשויה להבטיח ככל שניתן את ערך שלמות המשפחה ,ואת "ההרמוניה המשפחתית" שתוסיף להתקיים בה מדור לדור. כל המתואר ומוצג במאמר זה הינו לידע כללי בלבד ואינו מהווה משום ייעוץ משפטי. על כן מומלץ לקבל ייעוץ משפטי ,מקצועי ואישי מעו"ד מומחה בתחום . עורך הכתבה - מתמחה בדיני משפחה, והמושבים בארץ , עוסק בגישור ויישוב סכסוכים במשפחות חקלאיות: משה אניג'ר עורך דין ומגשר רגר 22 "בית הנשיאים" באר שבע. טל משרד,: 08-3730337 פקס: 073-2035992 נייד:050-6231997 , מייל:MOSHEMALAW@GMAIL.COM